קונה שמבקש לדעת כמה המוכר מוכן לרדת: מה אומרים ומה שותקים
קונה שמבקש לדעת כמה המוכר מוכן לרדת מנסה לקבל ממך את הקלף החזק ביותר של המוכר. אתה לא חושף מרווח ולא ממציא מספר. אתה עונה על השאלה האמיתית, האם המחיר הגיוני, ומחזיר את השיחה לשווי הנכס ולהצעה שהקונה מוכן לעמוד מאחוריה.
הקונה אהב את הדירה. הוא עומד במרפסת, מסתכל על הנוף ושואל בשקט, כאילו זו סתם שאלה: "תגיד, בינינו, כמה הוא מוכן לרדת?"
בשנייה הזאת מתווך אחד חושב על העסקה שקרובה, ומשחרר מספר. מתווך אחר מתחמק, והקונה מבין שיש מרווח גדול. שניהם טועים.
השאלה הזאת מגיעה כמעט בכל עסקה. מי שמכין תשובה מראש, שומר על המוכר ועדיין מקדם את הקונה.
מה הקונה באמת מבקש
הקונה לא שואל מתוך סקרנות. הוא מנסה לקצר לעצמו את הדרך ולדלג על המשא ומתן. אם תיתן לו מספר, הוא ישים את ההצעה שלו מתחתיו ויראה איך אתה מגיב.
- הוא רוצה לדעת איפה הרצפה, כדי לא להציע יותר מדי
- הוא בודק אם המחיר המבוקש הוא מחיר אמיתי או מחיר פתיחה
- הוא בודק אם אתה בצד של המוכר או שאתה מוכן לעבוד איתו נגדו
השאלה השלישית היא החשובה. הקונה מודד אותך. מתווך שמוסר מרווח של לקוח אחד, ימסור גם מרווח של הקונה למוכר בעסקה הבאה, והקונה יודע את זה.
למה אסור לחשוף מרווח
המוכר שכר אותך כדי שתייצג את האינטרס שלו. מרווח המשא ומתן הוא אחד הנכסים הכי יקרים שלו בעסקה. אם נתת אותו, נתת לקונה את הכסף של המוכר, והוא לא ידע על זה.
יש עוד בעיה. מה שהמוכר אמר לך בשיחה פנימית, "אם יביאו הצעה טובה אני גמיש", הוא לא מספר. הוא מצב רוח של יום אחד. אם תציג אותו כהסכמה, תיצור ציפייה שהמוכר לא התכוון אליה, ותקבל מוכר כועס וקונה מאוכזב.
וגם אם המוכר אמר לך מספר מדויק, ההחלטה אם לחשוף אותו שייכת לו. לא לך.
מה אומרים במקום
לא אומרים "אין מקום למשא ומתן", כי זה בדרך כלל לא נכון והקונה יודע את זה. לא אומרים "הוא קצת גמיש", כי זו כבר חשיפה. עונים בשלושה צעדים.
- מאשרים שהשאלה הגיונית, בלי להתבלבל ובלי להתגונן
- מסבירים שאתה לא מדבר בשם המוכר על מספרים, כי זה האינטרס שלו
- מחזירים את השיחה למחיר ולשווי: מה הקונה חושב שהנכס שווה, ולמה
ככה זה נשמע:
אני לא אענה על זה בשם המוכר, ואתה גם לא היית רוצה שאעשה את זה בשם הקונה. מה שאני כן יכול לעשות הוא לעבור איתך על הנכס ועל מה שנמכר באזור, ולהבין איזו הצעה אתה מרגיש שהיא הוגנת.
ההצעה הרצינית היא זו שמתחילה בהצעה שאתה מוכן לעמוד מאחוריה. תגיד לי מה אתה מוכן לשלם, ואני אעביר אותה כמו שהיא ואחזור אליך עם תגובה.
שים לב שלא שיקרת ולא התחמקת. אמרת בדיוק מה אתה עושה ומה לא, והקונה מקבל כיוון ברור: הצעה, לא ניחושים.
איך מחזירים את השיחה לשווי הנכס
קונה שמתעסק בשאלה כמה המוכר מוכן לרדת, תקוע בשאלת המשא ומתן ולא בשאלת הערך. התפקיד שלך לעבור לשאלה השנייה. לשם מגיעים עם נתונים, לא עם לחץ.
- עסקאות דומות שנסגרו באזור, ולא מחירי מודעות
- מה מיוחד בנכס הזה לעומת הדומים לו: קומה, כיוון, מצב, חניה
- כמה זמן הנכס בשוק ומה היה היחס אליו עד עכשיו
- מה הקונה היה צריך להוסיף אם היה קונה נכס אחר שנראה זול יותר
הנתונים האלה לא מבטיחים הנחה, והם לא אמורים להבטיח. הם עוזרים לקונה להגיע להצעה מבוססת, וזה שירות שהוא יזכור. הצעה מבוססת גם קל יותר להעביר למוכר ולקבל עליה תשובה אמיתית.
כל מה שקשור לגילוי חובות ולמה שמותר להגיד תלוי בנסיבות ובדין, ואין לראות באמור ייעוץ. במקרה של ספק התייעצו עם איש מקצוע.
מה לעשות כשהקונה לוחץ
יש קונים שלא מרפים. הם שואלים שוב בניסוח אחר: "אם אני מביא מזומן?", "אם אני סוגר השבוע?". הם מנסים להפוך את הסיפור לעסקה בתוך השיחה.
כאן הטעות הכי נפוצה היא להתרכך כי אתה רוצה לסגור. תישאר באותה תשובה, ברוגע. "אני מבין למה זה חשוב לך, ובגלל זה הדרך הכי מהירה היא הצעה בכתב. זה מה שיזיז את המוכר, לא ניחושים".
קונה שלא מוכן להגיש הצעה, אלא רק לשאול כמה אפשר לרדת, הוא בדרך כלל קונה שעוד לא החליט. במקום להתאמץ על המחיר, כדאי לחזור לשאלה מה מונע ממנו להחליט.
ויש גם צד שני. כשהקונה מגיש הצעה נמוכה, אל תיבהל ואל תתרגז. הצעה נמוכה היא עדיין הצעה, והיא תחילת השיחה האמיתית. תעביר אותה למוכר כמו שהיא, תסביר לו מה עומד מאחוריה, ותעזור לו להחליט בראש שקט ולא ברגע הראשון של העלבון.
שלוש טעויות שחוזרות בשטח
- לתת מספר "רק כדי להתקדם". אחרי שהמספר נאמר, אי אפשר להחזיר אותו, והקונה יתחיל ממנו
- לצחוק את זה: "אתה יודע, כולם שואלים". זה נשמע כמו התחמקות, והקונה ממשיך לדחוף
- לעדכן את המוכר רק בסוף, ובשפה מעומעמת. מוכר שלא יודע מה נאמר בשמו מפסיק לסמוך עליך
בכל אחת משלוש הטעויות המתווך רוצה להיראות נעים ולקדם. אבל נעימות על חשבון הלקוח לא נחשבת שירות. מתווך שיודע להגיד "את זה אני לא עושה" בחיוך, נראה לקונה אמין יותר, לא פחות.
איך מתכוננים לפני הביקור
אל תחכה לשאלה בלב הביקור. מי שמתכונן מראש, לא נבהל כשהיא מגיעה.
- קבע עם המוכר מראש מה אתה אומר לקונים כששואלים על גמישות במחיר
- הכן שלוש עסקאות דומות שנסגרו באזור, עם הפרטים הרלוונטיים
- כתוב לעצמך משפט תשובה אחד, ותרגל אותו בקול עד שהוא נשמע טבעי
- אחרי הביקור עדכן את המוכר מה נשאל ומה ענית, בלי לייפות
אל תמסור מרווח ואל תשקר. אמור לקונה שאתה לא מדבר בשם המוכר על מספרים, וקח ממנו הצעה שהוא מוכן לעמוד מאחוריה. מתווך ששומר על המוכר היום, הוא גם מתווך שהקונה יסמוך עליו מחר.
רגעים כאלה, באמצע ביקור או בטלפון, הם בדיוק מה שעובדים עליו בפגישה השבועית 1-על-1. אם אתה רוצה לבדוק אם זה מתאים לך, אפשר להתחיל בפגישת התאמה חינם.
שאלות נפוצות
האם מתווך צריך לומר לקונה כמה המוכר מוכן לרדת?
לא. המוכר שכר אותך לייצג את האינטרס שלו, ומרווח המשא ומתן הוא חלק ממנו. אתה לא ממציא מספר ולא חושף אחד, ומבקש מהקונה הצעה מבוססת.
מה עונים כשהקונה שואל אם יש מקום למשא ומתן?
אומרים את האמת: שאתה לא מדבר בשם המוכר על מספרים, ושהדרך הנכונה היא הצעה שהקונה מוכן לעמוד מאחוריה. אל תאמר שאין מקום למשא ומתן אם אתה לא יודע, ואל תרמוז שיש.
מה לעשות אם המוכר עצמו אמר לי עד כמה הוא גמיש?
זה נשאר ביניכם. ההחלטה אם לגלות את זה היא של המוכר, ושיחה פנימית על גמישות אינה אישור להעביר את המספר הלאה.
איך אני מחזיר את הקונה לשווי הנכס ולא למחיר?
עם נתונים: עסקאות דומות שנסגרו באזור, מה מיוחד בנכס, וכמה זמן הוא בשוק. כך הקונה מגיע להצעה מבוססת, במקום לנסות להוציא ממך את הקלף של המוכר.
המשך קריאה
רוצה ליישם את זה בעסק שלך?
בליווי האישי עוברים מהעקרונות לביצוע — 50 דקות בשבוע, אחד על אחד עם אסף. מתחילים בפגישת התאמה חינם, בלי התחייבות.
לתיאום פגישת התאמה