לקוח שמבקש ממך עזרה מחוץ לתחום התיווך: מתי לעזור, ומתי להגיד לא
לקוח שמבקש מהמתווך עזרה מחוץ לתחום התיווך בודק, גם בלי לשים לב, איפה הגבול שלך. עזור כשהבקשה קטנה, קשורה לעסקה וחוסכת ללקוח טעות. סרב, בנימוס ובהפניה למי שמתאים, כשהיא גוזלת זמן שמיועד לגיוס ולעסקאות או כשהיא מטילה עליך אחריות שאינה שלך.
המוכר מתקשר ביום שלישי בבוקר. "תשמע, אתה מכיר שיפוצניק טוב? הדירה צריכה צבע לפני ההצגות." ביום חמישי: "תוכל לקפוץ לפתוח לפועלים? אני בעבודה." שבוע אחרי: "תעבור על חוזה החשמל שלי, אתה מבין בזה."
כל בקשה בנפרד נשמעת קטנה. ביחד הן הופכות אותך משליח עסקאות לשליח של הלקוח. לקוח שמבקש מהמתווך עזרה מחוץ לתחום התיווך הוא לא אדם רע. הוא פשוט סומך עליך, ומי שסומך מבקש. השאלה היא מה אתה עושה עם זה.
למה הם מבקשים דווקא ממך
אתה אחד האנשים היחידים שנכנסים לחיים של הלקוח בתקופה הכי לחוצה שלו. אתה מכיר את הנכס, את העיר, את בעלי המקצוע באזור. אתה זה שעונה לטלפון. מבחינתו, אתה כתובת אחת לכל בעיה שקשורה לדירה.
זו מחמאה אמיתית. זה סימן שבנית אמון. אבל אמון שמתפרש כזמינות אינסופית הופך לבעיה, ובעיקר לך.
שלוש שאלות שמכריעות אם לעזור
בשטח אני לא מחפש כלל אחד שמתאים לכל מצב. אני שואל שלוש שאלות, וברוב המקרים התשובה ברורה תוך שנייה.
- האם זה קשור ישירות לעסקה? צבע לפני הצגות, צילום מקצועי, סידור מסמכים למכירה: כן. בדיקת חוזה חשמל פרטי או חיפוש מורה פרטי לילדים: לא.
- כמה זה לוקח לי? שיחת טלפון אחת עם שם של בעל מקצוע לוקחת דקה. ללוות פועלים חצי יום זה חצי יום שלא הלך לגיוס או לפגישה.
- האם אני לוקח על עצמי אחריות? להמליץ על שיפוצניק זה דבר אחד. להיות הכתובת כשהוא מאחר, מקלקל או לא מגיע, זה דבר אחר לגמרי.
אם שלוש התשובות נוטות לכיוון "קשור, קצר, בלי אחריות", תעזור. אם אחת מהן הפוכה, תעצור ותחשוב. אם שתיים, התשובה היא לא.
מתי טובה קטנה באמת בונה לך משהו
לא כל סירוב הוא החלטה נכונה. יש טובות שעולות דקות ומחזירות שנים.
מתווך שמכיר שלושה שיפוצניקים אמינים והוא מוכן לתת שם בשיחה אחת, נשאר בזיכרון. הלקוח מספר על זה לשכנים, לחברים, למשפחה. כך נולדות הפניות, ועל הנושא הזה כתבתי בנפרד: אפשר לקרוא איך מקבלים הפניות בלי לבקש בכוח.
ההבדל הוא בין לתת ערך לבין לספק שירות. שם של בעל מקצוע הוא ערך. ליווי של בעל המקצוע במהלך העבודה הוא שירות, ולשירות כזה יש מחיר שאתה לא גובה.
אם העזרה נגמרת בשיחה אחת או בהודעה אחת, בדרך כלל כדאי לעשות אותה. אם היא דורשת שתגיע לאנשהו, תחכה למישהו או תתעדכן בה שוב ושוב, היא כבר לא טובה קטנה. היא משימה.
איך אומרים לא בלי לפגוע
רוב המתווכים לא חוששים מהסירוב עצמו. הם חוששים שהלקוח יחשוב שהם מתנשאים או שהם מפסיקים להתאמץ. לכן הם אומרים כן, ואז נשחקים.
סירוב טוב בנוי משלושה חלקים: הכרה בבקשה, הסבר קצר של הגבול, והצעה אחרת. למשל:
אני מבין שזה מלחיץ, ואני רוצה שהכול יזוז. פתיחת הדירה לפועלים אני לא יכול לקחת, כי באותן שעות אני בפגישות עם קונים שמתעניינים בדירה שלך. אני כן יכול לשלוח לך שניים־שלושה שמות של מי שעושה את זה בדרך כלל, ולוודא שהמפתח אצל מי שנוח לך.
שים לב מה קרה כאן. הסירוב קשור לטובת הלקוח, כי הזמן שלך מוקדש למכירה שלו. והוא יוצא עם פתרון, לא עם דלת סגורה.
משפטים כמו "זה לא התפקיד שלי" או "אני לא עושה דברים כאלה" נשמעים כמו נעילה. הם גורמים ללקוח להרגיש שנדחה. תמיד תוסיף את החלק של "מה כן".
הבקשות שצריך לעצור מיד
יש תחומים שבהם גם "טובה קטנה" יכולה להפוך לבעיה גדולה. לא תמיד זה נראה ככה מבחוץ.
- ייעוץ משפטי, מיסוי או חשבונאות. אתה לא עורך דין ולא רואה חשבון. אם הלקוח מסתמך על מה שאמרת, האחריות מתערבבת. הפנה אותו למי שמוסמך.
- ניהול עבודות שיפוץ. ברגע שאתה מתאם ומפקח, אתה נחשב אחראי גם על התוצאה, גם כשלא התכוונת.
- ערבות, הלוואות או כסף ביד. כל עניין כספי בינך לבין הלקוח, מעבר לעסקה עצמה, הוא שדה מוקשים.
- בקשות אישיות שחוזרות ונשנות. פעם אחת זו מחווה. בפעם השלישית זה כבר דפוס, ואתה זה שיצר אותו.
בכל נושא שנוגע לחוק, למס או לחוזים: אין לראות באמור ייעוץ; התייעצו עם איש מקצוע.
בנה את הגבול מראש, לא באמצע העסקה
הרגע הגרוע ביותר להציב גבול הוא כשהלקוח כבר מצפה לשירות. הרגע הטוב ביותר הוא בפגישה הראשונה.
כשאתה מסביר ללקוח מה אתה עושה בשבילו (שיווק הנכס, הצגות, משא ומתן, ליווי עד החתימה), אתה גם מגדיר בשקט מה אתה לא עושה. לא צריך להכריז על זה. מספיק שהמסגרת ברורה.
מתווכים שמגדירים את התפקיד שלהם בפגישה הראשונה מקבלים פחות בקשות מהסוג הזה. לא כי הלקוחות פחות סומכים עליהם, אלא כי הם יודעים מה לצפות. ואם בכל זאת מגיעה בקשה, יש לך הסכמה קודמת שאפשר להישען עליה.
ומה אם הלקוח כועס על הסירוב
זה קורה, ופחות מפחיד ממה שנדמה. רוב הלקוחות מקבלים סירוב ברור ומנומס בלי בעיה. מי שכועס בדרך כלל מגיב לטון, לא לתוכן.
אל תתנצל יותר מדי ואל תתחיל להסביר שוב ושוב. חזור פעם אחת על ההצעה החלופית, ותחזור לנושא שמעניין את שניכם: המכירה. לקוח שרואה שאתה יציב ושאתה ממשיך להתקדם בעסקה, מכבד את זה יותר מלקוח שמקבל כל מה שביקש.
ואם הלקוח מתעקש שוב ושוב, זו כבר שיחה אחרת. אז שווה לשאול את עצמך אם הוא לקוח שאתה רוצה לעבוד איתו. על לקוחות שמתקשרים בלי הפסקה כתבתי בנפרד.
תעזור כשזה קטן, קשור לעסקה ובלי אחריות עליך. תסרב כשזה גוזל את הזמן שמרוויח לך כסף. ובכל סירוב, תן ללקוח כיוון. ככה אתה נשאר מתווך שאוהבים לעבוד איתו, ולא שליח שכולם מתרגלים אליו.
לשאול את עצמך מתי לעזור ומתי לא זו שאלה שרוב המתווכים נשארים איתה לבד. בפגישת התאמה חינם נבדוק יחד איפה הגבולות בעסק שלך מטושטשים, ומה עולה לך היום בלי שתשים לב.
שאלות נפוצות
האם מתווך חייב לעזור ללקוח בדברים שלא קשורים לעסקה?
לא. התפקיד שלך מוגדר סביב העסקה. אם אתה בוחר לעזור בדברים נוספים, זו החלטה שלך, ושווה לעשות אותה מתוך שיקול ולא מתוך לחץ.
האם כדאי להמליץ ללקוח על בעל מקצוע?
כן, כשאתה מכיר אותו ובטוח בעבודה שלו, ובתנאי שברור שמדובר בהמלצה בלבד. אתה לא מתאם, לא מפקח ולא אחראי על התוצאה.
איך מסרבים ללקוח בלי לפגוע בעסקה?
מכירים בבקשה, מסבירים בקצרה למה אתה לא יכול, ומציעים חלופה. הסבר שקשור לטובת הלקוח, כמו זמן שמוקדש למכירה שלו, מתקבל הרבה יותר טוב מ"זה לא התפקיד שלי".
מתי בקשה מהלקוח היא סימן אזהרה?
כשהיא חוזרת שוב ושוב, כשהיא נוגעת לכסף או לייעוץ משפטי, או כשהיא מעבירה אליך אחריות על דברים שמחוץ לעסקה. אז כדאי להציב גבול ברור ומיד.
המשך קריאה
- פגישת התאמה חינם עם אסף
- המדריך המלא למתווך שרוצה לפרוץ
- איך לקבל הפניות בתיווך: למה לקוח מרוצה לא מפנה לבד — ומה עושים עם זה
- קונה שמתמקח על כל פרט קטן: איך מרכזים את הבקשות לחבילה אחת ושומרים על העסקה
- אחריותיות אישית של מתווך על התוצאות: כשאין מי שבודק אותך, אתה צריך לבנות את זה בעצמך
- מוכר שמתקשר כל היום: איך מנהלים אותו בלי לאבד אותו
רוצה ליישם את זה בעסק שלך?
בליווי האישי עוברים מהעקרונות לביצוע — 50 דקות בשבוע, אחד על אחד עם אסף. מתחילים בפגישת התאמה חינם, בלי התחייבות.
לתיאום פגישת התאמה